אפליה נגד אתאיסטים
אפליה נגד אתאיסטים (בהווה ובעבר) היא רדיפה של אלה המזהים את עצמם או מתויגים על ידי אחרים כאתאיסטים, ואפליה נגדם. אפליה נגד אתאיסטים מתייחסת גם לעמדות שליליות, דעות קדומות, עוינות, שנאה, פחד, או אי-סובלנות כלפי אתאיסטים או אתאיזם, וביטויי אתאופוביה אחרים. נכון לשנת 2015, ב-19 מדינות יש עונש על כפירה, כאשר ב-13 מהן כפירה היא עבירה שעונשה מוות.[1]
התקופה העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניצנים לחשיבה אתאיסטית היו גם בעולם העתיק, אם כי לא במובן המודרני, בעיקר משום שהשפה לחוסר אמונה עוד לא הייתה מפותחת. אמונות תאיסטיות לא שיחקו בתפקיד מרכזי בעיצוב החיים הציבוריים ביוון העתיקה, בעיקר מפני שהפוליתאיזם הקשה לבסס ריכוזיות של האמונות, שהיו שונות בכל אזור או תרבות. ההיסטוריון צרפתי לוסיאן פבר התייחס לחוסר ההיתכנות של אתאיזם חזק לפני המאה השש-עשרה, בעיקר משום שהדתיות העמוקה שלטה ברוב חלקי העולם. קארן ארמסטרונג גורסת, שמכיוון שהדת שלטה בכל פן של החיים, החל מטקסי לידה, טבילה, ועד לקבורה, גם אם אדם יוצא דופן היה בעל האובייקטיביות הנדרשת על מנת להטיל ספק בדת ובאמונותיה, הוא לא היה מוצא שום תימוכין בפילוסופיה ובמדע של תקופתו. הרשויות השלטוניות ביססו את כוחם על טענה של זכות אלוהית, ולכן הכחשת קיומו של האל המקומי נתפסה כאיום לסמכויותיהם. כתוצאה מכך, אלו שתויגו כאתאיסטים נרדפו על ידי השלטונות.[6]
העידן המודרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המאה התשע עשרה, אתאיסטים בריטים היו קורבנות לאפליה, על אף מספרם המועט. המשורר פרסי ביש שלי גורש מאוניברסיטת אוקספורד וילדיו נלקחו ממנו לאחר שפרסם עלון שכותרתו הצורך באתאיזם (אנ'). אלו שמיאנו להישבע בנוסח הנוצרי במהלך הליכים משפטיים לא היו רשאים לתת עדות בבתי המשפט, עד שבוטלה דרישה זו בשנת 1869 ו-1870.
גרמניה הנאצית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1933 (בתקופה הנאצית) יצא בגרמניה צו שקבע כי "אף נציונל-סוציאליסט לא יפגע... על בסיס זה שהוא אינו מקיים פולחן דתי כלשהו". למרות זאת, השלטון התנגד ל"קומוניזם חסר האל", וכל התארגנות של אתאיסטים, אנשי גישת "המחשבה החופשית", וארגוני שמאל אחרים נאסרו באותה שנה. במהלך המשא ומתן להסכם בין הנאצים לוותיקן ב-26 באפריל 1933, הצהיר היטלר כי "לא תהיה סובלנות כלפי בתי ספר חילוניים" בגלל נטייתם נגד הדת.
בנאום מאוחר יותר בשנת 1933, הכריז היטלר שהוא מוקיע את התנועה האתאיסטית. היינריך הימלר לא איפשר את גיוסם של אתאיסטים לשורות האס אס, בטענה כי "סירובם להכיר בכוחות עליונים" עלול להיות "פוטנציאל לחוסר משמעת".
הצהרת זכויות אדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעיף 18 בהצהרת זכויות האדם העולמית נועד להגן על הזכות לחופש המחשבה, המצפון והדת. ב-1993 הכריזה הוועדה לזכויות האדם של האו"ם כי סעיף 18 של האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות "מגן על אמונות תאיסטיות, נונתאיסטיות ואתאיסטיות, וגם על הזכות שלא להצהיר על דת או אמונה כלשהי". הוועדה אף הצהירה כי "החופש להיות חלק או לאמץ דת או אמונה טומן בחובו בהכרח את החופש לבחור את הדת או האמונה, ובכלל זה את הזכות להחליף את הדת הנוכחית של אדם לדת או אמונה אחרת, או לאמץ ראיית עולם אתאיסטית". על החותמים על האמנה נאסר "השימוש בכוח פיזי או עונשים שנועדו להכריח מאמינים או לא-מאמינים" להכחיש את האמונות שלהם או להמירן. למרות זאת, מיעוטים דתיים עדיין נרדפים בחלקים רבים של העולם.
אפליה נגד אתאיסטים כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]אירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לא ידוע על אפליה כנגד אתאיסטים בסקטור הציבורי ברוב מדינות אירופה.[7] בממלכה המאוחדת שליש מבתי הספר הממלכתיים הם בעלי זיקה דתית.[8] למרות זאת, לא ידועה אפליה בקבלה למשרות ציבוריות - סגן ראש ממשלת בריטניה ניק קלג העיד על עצמו שאינו מאמין באלוהים.[9] מנגד, יחס שלילי כלפי אתאיסטים הוא תופעה נרחבת בציבור האירופאי. סקר משנת 2012 בקרב המיעוט הטורקי בגרמניה מצא ש-25 אחוזים מהם מאמינים ש"אתאיסטים הם בני אדם נחותים".[10]
ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפליה נגד אתאיסטים בארצות הברית מתרחשת במישור החברתי, פוליטי, חוקי ומקצועי. אתאיסטים אמריקאים משווים את מצבם לאפליה כנגד מיעוטים אתניים שונים במדינה, קהילות הלהט"ב, ונשים.[11][12][13][14] בחוקות של שבע מדינות בארצות הברית ישנם סעיפים אשר מכילים מבחן לדתיותם של מועמדים לתפקידים, בצורה אשר בפועל מדירה את חסרי הדת מקבלה לתפקידים אלו.[15][16][17] בשנת 2015 בעיר מדיסון שבמדינת ויסקונסין עבר ב-2015 חוק האוסר על אפליית אתאיסטים מכל סוג ובכך הפכה לעיר הראשונה בארצות הברית שאוסרת לחלוטין אפליה על רקע חוסר אמונה או חוסר דת.[18]
מדינות אסלאמיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתאיסטים ואחרים המואשמים בכפירה באסלאם הם מושא לאפליה ורדיפה במדינות אסלאמיות רבות.[19] על פי האיגוד ההומניסטי והאתי הבינלאומי, ביחס למדינות אחרות, במדינות איסלמיות אתאיסטים סובלים מהמידה הכי גבוהה של אפליה וסכנה לחייהם. .[4] אתאיסטים וספקנים דתיים הם תחת סכנה לגזר דין מוות בלפחות 13 המדינות הבאות: אפגניסטן, איראן, מלזיה, האיים המלדיביים, מאוריטניה, ניגריה, פאקיסטן, קטר, ערב הסעודית, סומליה, סודאן.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
ספר: חוסר דת |
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.
| |
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "'God Does Not Exist' Comment Ends Badly for Indonesia Man". אורכב מ-המקור ב-2012-01-20. נבדק ב-2012-01-20.
- ^ Fenton, Siobhan (30 במרץ 2016). "The 13 countries where being an atheist is punishable by death". The Independent. נבדק ב-23 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Robert Evans (9 בדצמבר 2013). "Atheists face death in 13 countries, global discrimination: study". Reuters.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "International Humanist and Ethical Union - You can be put to death for atheism in 13 countries around the world". אורכב מ-המקור ב-2013-12-17. נבדק ב-5 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Freedom of Thought Report". International Humanist and Ethical Union. 2015. אורכב מ-המקור ב-2019-01-23. נבדק ב-20 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gey, Steven G. (2007). "Atheism and the Freedom of Religion". In Martin, Michael (ed.). The Cambridge Companion to Atheism. Cambridge University Press. pp. 250–253, 260–262. ISBN 978-0-521-84270-9.
- ^ Hartmann, René (במרץ 2008). ""Most American secularists have few expectations..." An Interview with AAI president Stuart Bechman". MIZ Magazine. אורכב מ-המקור ב-2008-12-28. נבדק ב-2009-03-14.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Berkeley, Rob; Savita Vij (בדצמבר 2008). "Right to Divide? Faith Schools and Community Cohesion" (PDF). London: Runnymede Trust. p. 4. נבדק ב-7 בדצמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Peev, Gerri (20 בדצמבר 2007). "Religion: I don't believe in God". The Scotsman. Edinburgh. נבדק ב-14 באפריל 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Deutsch-Türkische Lebens und Wertewelten 2012 (Juli/August 2012)" (PDF) (בגרמנית). Liljeberg Research International. 2012. p. 68. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-10-11.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: others (link)
Peters, Freia (17 באוגוסט 2012). "Leben in Deutschland: Türkische Migranten hoffen auf muslimische Mehrheit". Die Welt (בגרמנית). נבדק ב-2017-06-24.{{cite web}}: (עזרה) - ^ ריצ'רד דוקינס, יש אלוהים?, ספרי עליית הגג
- ^ Harris, Sam (24 בדצמבר 2006). "10 myths – and 10 truths – about atheism". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור ב-17 באפריל 2008. נבדק ב-2009-03-12.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Downey, Margaret (ביוני–ביולי 2004). "Discrimination against atheists: the facts". Free Inquiry. 24 (4): 41–43. אורכב מ-המקור ב-2008-02-08. נבדק ב-2017-05-05.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Zellner, William W. (בדצמבר 1995). "Deep In The Bible Belt – One Atheist Professor's Experience". Freethought Today. אורכב מ-המקור ב-2012-07-16. נבדק ב-2013-05-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Giacalone, Robert A; Jurkiewicz, Carole L. (2005). Handbook of Workplace Spirituality and Organizational Performance. M.E. Sharpe. ISBN 978-0-7656-1743-9.
- ^ Urofsky, Melvin I. (2002). Religious Freedom: Rights and Liberties Under the Law. ABC-CLIO. pp. 39–40. ISBN 978-1-57607-312-4.
- ^ West, Ellis M. (2006). "Religious Tests of Office-Holding". In Finkelman, Paul (ed.). Encyclopedia of American Civil Liberties. CRC Press. pp. 1314–5. ISBN 978-0-415-94342-0.
- ^ עכשיו זה לא חוקי להפלות כנגד אתאיסטים בעיר הזאת באתר איגוד ההומניזם הישראלי
- ^ Robert Evans (9 דצמ' 2012). "Atheists around world suffer persecution, discrimination: report". Reuters.
{{cite news}}: (עזרה)